'אך את שבתותי תשמרו' למעט שבת ממלאכת במשכן. מדוע מלאכת המשכן לא יכולה להיעשות בשבת?

האר"י הקדוש אומר כי בשעת חטא העגל, נסתלקו הכתרים שהיו על ראשם של עם ישראל בשעת מתן תורה וניתנו על ראשו של משה רבינו במשך כל ימי החול, אך ביום השבת הכתרים חוזרים ושבים בחזרה לראשם של ישראל.

לכן אנו אומרים בתפילת שבת "ישמח משה במתנת חלקו" מפני שבשבת יש למשה רבינו רק את חלק הכתרים שלו, של עצמו. ולכן הוא שמח רק במתנת 'חלקו' ולא חלק עם ישראל.

המשכן נבנה בשביל לכפר על חטא העגל, לאחר שהקדושה לא יכלה לשרות בכל העולם בעקבות חטא העגל, היה צורך לייחד לה מקום-משכן, בו עם ישראל יתייחדו יחד עם קדושת השראת השכינה.

אבל ביום שבת בו הכתרים חוזרים אלינו, השראת השכינה שורה על כלל עם ישראל ללא צורך בייחוד מקום מיוחד וספציפי בו בלבד תשרה השכינה אלא היא נמצאת בכל אחד מאיתנו, בשבת אנחנו חוזרים לקדושה שלפני חטא העגל, בשבת השראת השכינה שייכת בכל מחנה ישראל ולא רק במשכן.

היכולת שלנו לבניית קשר ישיר עם הקב"ה ללא צורך במשכן, מעניקה חשיבות ליום השבת אבל גם לכל יהודי באשר הוא, קדושת השבת חופפת אותו ללא קשר לדרגתו הרוחנית. עליו רק להרגיש זאת, ולהאמין בקיומה של קדושת השבת, שמגיעה מאהבת ה' ללא תנאים.

יש זמנים בהם אנו שלמים. אנחנו אולי לא מודעים לרגעים הנעלים הללו אבל הם קיימים בנו, אנחנו רק צריכים להעריך אותם, לחיות אותם. ולשאוב מהם כח לשאר ימות השבוע.

מבוסס על פי משנתו של השפת אמת לפרשת 'כי תשא' תרל"א:

שפת אמת: ובאמת קודם חטא העגל הי' חירות משטן ומה"מ והוא ענין עוה"ב עלמא דחירות [יובל ודרור]. רק אחר החטא שניטלו מהם הכתרים של נעשה ונשמע. הי' התיקון ע"י בחי' המשכן. שהוא למצוא נקודה פנימיות שיש בכל דבר מבחי' מלכותך מלכות כל עולמים. כמ"ש מלכותו בכל משלה. אבל בשבת מרע"ה מחזיר הכתרים לישראל. והוא כעין עוה"ב ואין שום הסתר כלל. ולכך גם מלאכות המשכן ג"כ אסורין בשבת כנ"ל.